פסק-דין בתיק ת"א 3326-09 עיזבון טהא נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.         ביום 6.4.08 אירעה תאונת דרכים בה קופחו חייו של המנוח עוד אללה טהה ז"ל. התביעה שלפני היא תביעתם של תלוייו ויורשיו של המנוח לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים נסבה אך על שיעור הפיצויים.

2.         המנוח, יליד 24.6.62, היה בן 46 במותו. המנוח הותיר אחריו אלמנה, התובעת 2, ילידת 9.8.63, ועוד תשעה ילדים, מתוכם ארבעה קטינים: התובעת 8, ילידת 10.12.94, התובע 9, יליד 18.1.96, התובעת 10, ילידת 15.12.99 והתובעת 11, ילידת  31.10.02. 

3.         התובעים 1-11, אלמנתו וילדיו של המנוח (להלן - התובעים),הם גם יורשי המנוח מכוח צו ירושה שניתן ע"י הרשם לענייני ירושה בתל אביב ביום 9.9.08. התובעים מבקשים לפצותם, בגדר תביעת העיזבון, בגין הפסדי ההשתכרות של המנוח בתקופת "השנים האבודות", בגין הפסדי פנסיה, בגין הוצאות קבורה ומצבה ובגין נזק לא ממוני. עוד הם מבקשים לפצותם, בגדר תביעתם כתלויים במנוח, בגין אובדן שירותי בעל ואב (ראו תחשיב הנזק שהוגש מטעם התובעים, ס' 19, וסיכומי התובעים).

4.         התובעת 12, אמו של המנוח, טוענת כי היתה תלויה במנוח אשר תמך בה בחייו, והיא  מבקשת לפצותה בגין הפסדי התמיכה שנגרמו לה. טענות האם מוכחשות ע"י התובעים, הטוענים כי המנוח לא תמך באמו כלל. יצוין כי האם טוענת כי היא גם יורשתו של המנוח על פי צו ירושה שניתן ע"י בית הדין השרעי בביר זית (בשטחי הרשות הפלסטינאית), אולם נוכח מקום מושבו של המנוח בעת מותו, בישראל, צו הירושה שניתן ע"י הרשם לענייני ירושה הוא הצו התקף בענייננו. לפי צו זה, כאמור, התובעים הם יורשיו של המנוח.

5.         הצדדים חלוקים בשורה של עניינים: בסיס השכר של המנוח, גיל הפרישה הצפוי של המנוח, תקופת התלות של הילדים, הפסדי הפנסיה, הפסד קצבת זקנה ושיעור הניכויים. אדון, אפוא, בטענותיהם.

בסיס השכר של המנוח

6.         החל מחודש מאי 2004 ועד למועד פטירתו, עבד המנוח כנהג בחברת חן המקום בע"מ. על פי תלושי השכר שהוצגו, הורכב שכרו משכר יסוד ופרמיות. ממוצע שכרו של המנוח בשלושת החודשים האחרונים לחייו (ינואר עד מרץ 2008), כולל פרמיות, עמד על סך 16,797 ש"ח (וראו תלושי השכר ואישור המעביד ת/3). זהו גם בסיס השכר על פיו חושבו גמלאות התלויים של המל"ל (ראו חוות הדעת האקטוארית של שי ספיר מיום 16.6.12 שהוגשה מטעם הנתבעת - ס' 2 לנתוני ההיוון). סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה למדד ממועד התאונה, עומד על סך 19,280 ש"ח.

7.         התובעים טענו כי שכרו של המנוח עתיד היה להשביח עם השנים, אולם טענה זו הועלתה בעלמא מבלי שהובא לה כל בסיס ראייתי. לפיכך, יש להעמיד את שכרו של המנוח לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות בשנים האבודות על סך 19,280 ש"ח. מן השכר יש לנכות את שיעור המס האפקטיבי במועד פסק הדין, בהתחשב בנתוניו האישיים של המנוח, אך לא יותר מתקרת המס על פי חוק הפלת"ד (25%).

גיל הפרישה של המנוח

8.         התובעים מבקשים לקבוע שהמנוח היה פורש מעבודתו עם הגיעו לגיל 70. נוכח העובדה שהמנוח היה עובד שכיר, ובהעדר ראיות המורות אחרת, אין מקום לסטות מגיל הפרישה הקבוע בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, קרי: גיל 67.

גיל התלות של הילדים

9.         התובעים טוענים כי יש לקבוע את גיל התלות של הילדים עד לגיל 21, תוך הקצאת שליש ידה מגיל 18 עד גיל 21, זאת בדומה לתלות שנקבעה לגבי ילדים המשרתים בשירות צבאי. יש לדחות טענה זו. לבד מן העובדה שילדי המנוח אינם נדרשים לשרת שירות צבאי, לא הובאו כל ראיות לגבי כוונת המנוח לתמוך בילדיו הקטינים לאחר גיל 18, או לגבי תמיכתו בילדיו הבגירים מעבר לגיל 18. יתר על כן, לפי עדות האלמנה, כל ילדי המנוח סיימו לימודיהם עוד לפני הגיעם לגיל תיכון. יש לקבוע, אפוא, את גיל התלות של הילדים, כמקובל, עד גיל 18 (ולצורך בהבאת ראיות לשם חריגה מן החזקות העובדתיות הרגילות ראו ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון אטיאס ז"ל, ס' 12 לפסק הדין, ניתן ביום 21.1.10).

הפסד פנסיה

10.       התובעים טוענים להפסד הפנסיה שאמורה היתה להשתלם למנוח אלמלא פטירתו. הנתבעת טוענת כי שכרו של המנוח לצורך פנסיה, הוא שכר היסוד של המנוח ללא פרמיה. עוד היא טוענת כי המנוח היה צובר זכויות פנסיה בשיעור שאינו עולה על 2% לשנה החל ממועד תחילתו של ההסדר הפנסיוני שהוחל עליו.

11.       גב' אתי נצח, מנהלת החשבונות של חברת חן המקום בע"מ, מעבידתו של המנוח, העידה כי בעת התאונה היה למנוח הסדר פנסיוני מטעם המעבידה. המנוח בוטח בפוליסת ביטוח מנהלים, החל מחודש ינואר 2005, הכוללת הפרשות לתגמולים ולפיצויי פיטורים (ראו ת/1, ת/2, נ/2). לפיכך זכאי העיזבון לפיצוי בגין אובדן הפנסיה של המנוח בשנים האבודות, דהיינו, מן היום בו אמור היה לפרוש מעבודתו - בגיל 67 - ועד לתום תוחלת חייו הצפויה (ע"א 3045/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' רות מאיר, ניתן ביום 7.9.10).  על פי עדות גב' נצח, בסיס השכר ממנו הופרשו התשלומים לפנסיה היה שכר היסוד בלבד, ללא פרמיות. לענין זה הוסיפה והעידה כי הפרמיה ששולמה היא תוספת שכר משתנה המשתלמת בגין עבודה נוספת, על בסיס מדידה ודווח חודשי (וראו מכתבה נ/1 וכן תלושי שכר של המנוח מתחילת שנת 2007 בהם לא שולמה פרמיה כלל). שכר היסוד של המנוח, ללא פרמיה, עמד בממוצע על סך 8,350 ש"ח. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה מיום התאונה עומד על סך 9,584 ש"ח. זהו השכר הקובע לפנסיה.

12.       תחילתו של ההסדר הפנסיוני של המנוח הוא מחודש ינואר 2005 (נ/2). לא הובאו ראיות ביחס לשיעור הפנסיה שהיה המנוח צובר עד גיל פרישתו. בהעדר ראיה, יש לקבל את טענת הנתבעת כי שיעור הפנסיה שהיה צובר לא היה עולה על 2% לשנה. לפיכך, משנת 2005 ועד לגיל פרישתו, בשנת 2029, היה המנוח צובר 50% פנסיה.

13.       לאור האמור, בשנת 2029, גיל הפרישה הצפוי של המנוח, יש להקטין את בסיס שכרו של המנוח ולהעמידו על 50% מן השכר הקובע לפנסיה, דהיינו, על סך 4,792 ש"ח, בניכוי המס האפקטיבי החל על שכר זה. בהתאם להלכה, מסכום הפיצויים בגין אובדן פנסיה יש לקזז את הסכומים שהיו מנוכים משכרו של המנוח לצורך רכישת זכויות פנסיה החל מיום התאונה ועד למועד פרישתו מן העבודה לולא התאונה (ע"א 9079/04 לילך נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 15.4.07). יש לנכות, אפוא, 5% משכרו של המנוח מיום התאונה ועד למועד פרישתו לפנסיה. למותר לציין כי יש לנכות את הסכום האמור רק מן השכר הקובע לפנסיה (9,584 ש"ח).

הפסד קצבת זקנה

14.       התובעים טוענים כי לצורך אומדן הפסד ההשתכרות בשנים האבודות יש להתחשב גם בהפסד קצבת הזקנה לה היה המנוח זכאי לולא התאונה.